המעלית לים, נתניה

המעלית לים היא אחת האטרקציות המיוחדות ביותר בטיילת של נתניה. מעבר לחשיבותה הרבה מבחינת נגישות – שכן היא מאפשרת לכל אחד, כולל מי שמתקשה ללכת או מתנייד עם עגלה, להגיע בקלות מהטיילת הגבוהה אל חוף סירונית – אותי אישית תמיד מושך אליה הנוף. זו אחת הנקודות האהובות עליי במיוחד, ואני מוצא את עצמי חוזר לשם שוב ושוב, לעיתים רק כדי לתצפת מקצה הגשר, ולעיתים כדי לצלם.

הפנורמה העליונה צולמה בזמן שקיעה, והיא אחת התמונות האהובות עליי. היא מורכבת ממספר רב של צילומים שחוברו יחד בעבודת יד, וממחישה היטב את העומק, הרוחב והעושר של הנוף הנשקף מהטיילת – מהחוף ועד המגדלים, מהשמיים עטורי העננים ועד לרחוב שמתפתל מטה. במיוחד בזמן השקיעה, כשהאור החם נוגע בקו המצוק ומאדיר את הצבעים – זה רגע קסום שאני מנסה ללכוד בכל פעם מחדש. הפנורמה הזו תלויה במשרד שבו עבדתי במשך שבע שנים – מינהלת מרכז העיר נתניה – כך שהיא לא רק מתעדת את הנוף שאני כל כך אוהב, אלא גם מסמלת עבורי תקופה משמעותית בחיי.

מה שאני אוהב במיוחד הוא שהנוף הזה לא נשאר קבוע. עם השנים נוספו מגדלים חדשים שנכנסו לפריים, וגם בחוף עצמו בונים תוספות – כמו שוברי גלים חדשים שממשיכים לשנות את קו החוף. כל פעם שאני מגיע, אני מגלה פרט קטן שהשתנה, וזה נותן לי תחושת המשכיות והתפתחות.

ביום חורפי במיוחד הגעתי לשם בדיוק בזמן הפוגה בגשם. הרוח עדיין נשבה, האוויר היה צלול, והעננים – פשוט מרהיבים. הפעם החלטתי להתמקד דווקא בשמיים. יצרתי פנורמה רחבה במיוחד, שהתמקדה בעננים ובתצורתם המעוגלת. זו לא הייתה משימה קלה, כי כיפת השמיים היא באמת כיפה – עגולה – מה שגורם לכך שהעננים לא מיושרים בקו ישר כמו קו האופק. זה יצר אתגר טכני, משום שכדי שהפנורמה תיראה טבעית, צריך למתוח ולכוון בעדינות – קצת למשוך פה, קצת לדחוף שם – עד שהכול מסתדר ונראה אחיד.

אבל אולי התגלית הכי מעניינת שלי מהנקודה הזו היא לא בעננים ולא בים – אלא בשמש. מקצה גשר המעלית, אפשר לעקוב אחר מיקומה של השמש בשקיעה לאורך השנה. מתברר שהיא ממש לא שוקעת כל יום באותו המקום. ביום הקצר ביותר בשנה – 21 בדצמבר – השמש שוקעת בצד השמאלי של שובר הגלים השמאלי. לעומת זאת, ביום הארוך בשנה – 21 ביוני – היא כבר מתקרבת לשובר הימני. בין לבין, במהלך האביב והסתיו, היא נעה הלוך ושוב על פני קשת רחבה בשמיים. יצרתי פנורמת זמן שמציגה את שלושת המועדים האלה: דצמבר, מרץ ויוני – יום החורף הקצר, יום השוויון האביבי, ויום הקיץ הארוך – והתוצאה המחישה בצורה חזותית ומרתקת את תנועת השמש לאורך עונות השנה.