טיילת איילנד, נתניה

בוקר שטוף שמש בנתניה. הטיילת מתעוררת לחיים, מתמתחת לאורך החוף כמו חתול עצלן. צללית של גורד שחקים מטילה צל ארוך על החול הזהוב.

לפתע, נקודה כחולה מופיעה בשמיים. צנחן רחיפה אמיץ מנצל את משבי הרוח החמימים. הוא מרחף בחן, כאילו רוקד עם הרוח. פעם אחר פעם הוא חולף מעל הטיילת, כמו שחקן המופיע שוב ושוב על במה רחבת ידיים. 

מתחתיו, על הטיילת, זוג מבוגר פוסע לאיטו. הם עוצרים להתפעל מפריחת הפרחים הסגולים והצהובים שמרבדים את הגן. ילדה קטנה רצה על הדשא, צוחקת בקול כשאביה רודף אחריה.

ועשרים מטר מתחתיהם הים, כחול עמוק ושלו, מלטף את החוף. גלים קטנים מתנפצים על החול, יוצרים מנגינה מרגיעה. מרחוק, ספינה קטנה חולפת, כמעט בלתי נראית על קו האופק.

העיר והטבע משתלבים כאן בהרמוניה מושלמת. המלונות הגבוהים מביטים אל הים, כאילו גם הם נהנים מהנוף. והים? הוא ממשיך בשלו, אדיש ליופי שהוא יוצר, ממשיך לגלגל את גליו אל החוף, כפי שעשה מאז ומעולם.

כך חולף עוד יום על טיילת איילנד, מקום שבו הזמן כאילו עוצר מלכת, ורק הצנחן הבודד בשמיים, שהונצח בשלל זוויות והודבק בפנורמה שוב ושוב, מזכיר לנו שהעולם ממשיך להסתובב.