נחל הירקון, תל אביב

בצהרי יום שישי בהיר ונעים, השמש זרחה מעל נחל הירקון, יצאתי לטיול בסירה עם הילדים. המים היו רגועים והשמש השתקפה על פניהם, מה שהוסיף קסם מיוחד לרגע. יצאנו לדרך, אני חמוש במצלמה שלי, והילדים מלאי אנרגיה ורצון לחוות כל רגע.

שטנו לאט ליד הגדה והנוף היפהפה – עצים רמים צופים על הנחל והשקט שסביב. ומעליהם מתנשא גשר הירקון האיקוני והכחול שחצה את הנחל. המראה מרהיב ואין מצב שאני לא עוצר לצלם אותו. עצרתי לרגע כדי לצלם את הנוף. הילדים מאחור התחילו להתנועע בחוסר סבלנות. "אבא, בוא נמשיך!" הם צעקו, אך אני התעקשתי להקדיש עוד רגע לתמונה המושלמת.

כשסיימתי לצלם והמשכנו להפליג, הגענו לנקודה השנייה – מול מרכז דניאל לחתירה. המבנה המרשים והמתקנים הספורטיביים שבו הוסיפו לנוף המיוחד של הנחל. עצרתי את הסירה שוב והתחלתי להתכונן לצילום, מתעלם מהקריאות הבלתי פוסקות של הילדים שדרשו להמשיך ולחקור את הנחל.

"אבאאא, נו כבר! תזוז! אנחנו רוצים להמשיך! נמאס כבר מהתמונות שלך!" הם צעקו בעודם מטלטלים את הסירה.

במהירות צילמתי את המבנה היפה החולש על הירקון, כהרגלי פעמיים – עם 360 מעלות באמצע. תפסתי את הרגע שבו ספורטאים חותרים בשיא המרץ על המים, נהנים מהרגע ומפעילותם. 

בין הנופים המדהימים של נחל הירקון והקריאות הבלתי פוסקות של הילדים, יכולתי להרגיש את ההרגשה הנעימה והמשפחתית שמזכירה את השיר הידוע שכתבה תרצה אתר, הלחין יוני רכטר ושר אריק איינשטיין, שבו הכל מרגיש פשוט ונעים. הרגעים האלו, בהם כל המשפחה יחד בטיול, תפסו את היופי והפשטות של שבת בבוקר מושלמת.