עין כרם, ירושלים

מבנה מעיין מרים

ביום שישי סגרירי, כמה ימים אחרי ט"ו בשבט תשפ"ו, נפגשנו קבוצה קטנה עם המדריך איציק שטאובר בעין כרם. האוויר היה קריר, השמים אפורים אבל לא מאיימים בגשם, והכפר נראה שקט יחסית לשעה. התחלנו במעיין מרים. המים זרמו כרגיל, ואיציק הסביר על הזיהוי הנוצרי של המקום עם סיפור הבשורה ועל מרכזיותו של המעיין בהתפתחות הכפר לאורך הדורות. משם המשכנו אל מדרגות הביקור אך לא עלינו בהן אלא המשכנו בשביל צדדי בלתי סלול המתפצל מהדרך – "שביל הדסה".

שלוש וחצי כיפות, ועוד שתיים מציצות

התחנה הבאה הייתה מנזר גורני, המכונה גם המוסקוביה. כבר מרחוק רואים את כנסיית כל הקדושים הרוסים עם חמש וחצי הכיפות המוזהבות שלה (חצי הכיפה נמצא מעל הצד האחורי). גם ביום מעונן הן בולטות היטב מעל העצים. איציק התעכב על סיפור הקמת המתחם במאה ה-19, על הנוכחות הרוסית באזור ועל השינויים שעבר המקום לאורך השנים. נכנסנו לשטח המנזר, שקט ומסודר, שבילים נקיים ועצי ברוש גבוהים. היה משהו מאופק באווירה, לא תיירותי מדי, יותר מקום שחי את השגרה שלו.

מאגר בית זית

כשיצאנו משם עלינו ברחוב עם השם המעניין "צוקי הישועה" והתחברנו לשביל סובב עין כרם. הסימון הסטנדרטי לבן-ירוק-לבן מופיע על הסלעים, ולצדו גם סמל של עין, מחווה לשם הכפר. ההליכה יצאה מגבולות הבינוי והכניסה אותנו לשטח פתוח יותר, עם טרסות עתיקות ושדות מעובדים חלקית. בהמשך הצטרף אלינו גם שביל ישראל, מה שמזכיר עד כמה האזור הזה הוא חוליה במסלול ארוך שחוצה את הארץ כולה.

מחוץ ל"כפר השוודי" עצרנו לתצפית. מכאן רואים היטב שוב את הכיפות של הכנסייה הרוסית, את מאגר בית זית שהיה מלא כמעט עד כדי פתיחת הסכר, את כנסיית הביקור בלב הכפר, וגם את הגשר החדש של הרכבת הקלה בירושלים, קו מודרני שחוצה את הנוף ההררי. התצפית נפלאה כך שצילמתי פעמיים, פעם אחת רגיל ופעם שנייה עם זום כדי שיהיה אפשר לראות יותר פרטים. במקרה יצא שיש מספר כפול של תמונות בפנורמה עם הזום.

על הסלע צומחת רקפת

מספר שנים לפני כן צילמתי בעין כרם תמונה מאד מיוחדת, של 720 מעלות. כן, שבע מאות ועשרים מעלות. 360 מעלות צמוד למנזר האחיות ציון, ו-360 מעלות נוספות ממדרגות הביקור, והפנורמה מתחברת בעמק מתחת לבית החולים הדסה עין כרם. כך שבפנורמה המורחבת הזו רואים את כל מה שהוזכר מעלה…

לאורך כל הדרך ליוו אותנו שקדיות בפריחה מלאה. הלבן והוורוד בלטו במיוחד על רקע האפור של השמים והירוק הכהה של העצים. בין הטרסות ראינו גם רקפות, כלניות ועוד פרחים עונתיים. הלכנו הרבה והאתגר הפיזי היה במידה, הליכה מתונה עם עצירות להסבר ולהתבוננות. סמוך לט"ו בשבט, עם פריחה בשיאה, האזור הזה הוא אחד המקומות הנוחים והעשירים ביותר לטיול קצר סביב ירושלים, גם של טבע וגם של אדריכלות.