רמת הנדיב

זה תיאטרון. לא אמפי תאטרון

ביום שישי שהיה בהיר במיוחד, אחרי שבוע סוער וגשום, יצאתי לטיול עם קבוצה בהדרכת איציק שטאובר לאזור רמת הנדיב. התחלנו במבצר שוני, שם קיבלנו הסבר מעניין על המבנה במקום. איציק הדגיש שמדובר בתאטרון ולא באמפי-תאטרון, מאחר שאמפי בנוי בצורה כפולה וחובקת, ואילו כאן מדובר במבנה חצוי. משם המשכנו בהליכה לתוך שטח רמת הנדיב, אזור גדול מאוד המשתרע על כ־4,500 דונם, שמתוחזק ומטופל באופן קבוע על ידי משפחת רוטשילד. בתוך השטח נמצאים גם גני הנדיב, גנים מטופחים מאוד שבתוכם אחוזת הקבר של משפחת רוטשילד, אך אליהם לא נכנסנו הפעם.

המחצבה שהתעטפה באור כסוף

במהלך ההליכה ראינו את המחצבה שמוזכרת בשיר "נחל תנינים" של אהוד מנור, זו המתוארת כ"המחצבה שהתעטפה באור כסוף". משם המשכנו לעלות בהדרגה עד שהגענו לחוטם הכרמל, הנקודה הבולטת שנראית כמו אף הפונה מערבה. מהתצפית נשקף נוף רחב לעבר מעגן מיכאל, ג'סר א-זרקה, בנימינה, וברקע גם חדרה, ואף ניתן היה לראות את נתניה. במקום הזה צילמתי את הפנורמה הראשונה של היום.

קשת בחורבת עקב

בזמן הצילום שמתי לב למבנה בכיוון צפון, שבהמשך התברר כתחנה הבאה שלנו. זוהי חורבת עקב, עם תצפית יפה נוספת, וגם ממנו צילמתי פנורמה למרות שבעצם מדובר באותו הנוף כמו קודם, לפחות בכיוון מערב. במקום יש כמה חדרים עם קשתות, גת, בור מים, ומקווה, מה שמוסיף להבנה של השימוש באתר בעבר.

לאחר מכן התחלנו בירידה ארוכה בשביל צר ומלא בצמחייה. בדרך עברנו עדר של עיזים וכבשים שרעה באזור, והפעמונים שעל צווארם ליוו אותנו לאורך כמה דקות. המשכנו ועברנו ליד חורבת עלק ותל צור, עד שהגענו לעין צור. זהו מקום תחילתה של אמת המים שהובילה מים לשוני, והדבר המרשים הוא שהמים עדיין זורמים בה גם היום.

בסך הכול היה טיול מהנה מאוד, עם שילוב טוב של נוף, היסטוריה והליכה נעימה. היה כיף, טוב שהיה, ואני כבר מחכה לטיול הבא.