נמל יפו

נמל יפו, השוכן למרגלות יפו העתיקה, תמיד היה עבורי מקום קסום במיוחד לשיטוטים וצלמים. הנמל משלב בין היסטוריה עשירה לבין תחושה מתמדת של תנועה, חיים, ורוח ים רעננה. לאורך השנים מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב למקום הזה, בכל ביקור מצלם פנורמה מזויות חדשה ושונה, ובכל פעם – הפנורמה מספרת סיפור אחר. כאן מוצגות רק חלק מהפנורמות שצילמתי, רק פרספקטיבה אחת מתוך כמה נקודות מהן חקרתי את הנמל דרך העדשה שלי.

אחת הפנורמות שתמיד רציתי לצלם היא מקצה שובר הגלים, שם ניצב בגאון מגדלון קטן וחלוד עם סולם ונורה בקצה, משקיף על הים ומאיר לסירות את הנקודה שאותה צריך לעבור כדי להכנס לנמל. החלום הזה ליווה אותי זמן רב, ומסעיר את הדמיון בכל פעם שראיתי את המגדלון מרחוק. בסופו של דבר, למרות כל המכשולים, תרתי משמע, הצלחתי להגיע לשם – אחרי שטיפסתי על מחסומים שנראו כמו מכשול בלתי עביר בתחילה. עליתי על הסולם, וצילמתי בטירוף גם באופן רגיל ואתם רואים את התוצאה כאן למעלה, וגם בזום אך לצערי היו חסרות לי כמה תמונות עבור פנורמה. לא אוכל לחזור על החוויה הזו משום שהחליפו את המגדלון החלוד והמתפורר באחד הרבה יותר אסתטי, צבוע בירוק ולבן אך ללא סולם.

הסירות בנמל הן סיפור בפני עצמו. הן נעות בקצב משלהן, חלקן של דייגים ותיקים שמכירים את הגלים על בוריים, ואחרות שייכות לסיורי תיירים, כמו סירת הטיולים המפורסמת שבקצה שלה ניצב פסל אריה מוזהב ומכונף, דמות מיתולוגית שמוסיפה נופך דרמטי למראות המים. הגלים, שנשברים על דופן הסירות, לעיתים בעדינות ולעיתים בעוצמה, מלווים את הסצנה בקולות של שאגה ורשרוש מתמשך, כאילו הם חלק בלתי נפרד מהחיים בנמל.

בין הגלים המכים ומעוף הציפורים החגות מעל, יש תחושה של שלווה מעורבת בתנועה בלתי פוסקת. שחפים, יונים ולעיתים אפילו חסידות בעונת הנדידה – חגות מעל ראשי, נמשכות לגלים ולשפע החיים שבים. כל פרט בנמל הזה – מהמזח, דרך הסירות ועד לציפורים בשמיים – תורם לתחושת המקום, המשלבת ניחוח של היסטוריה עם עוצמה של טבע חי ונושם.