ככר המדינה, תל אביב

חודש אחרי שסקרתי את שדרות רוטשילד, הלכתי בפעם הראשונה בחיי להפגנה, ולא סתם אלא ל"הפגנת המיליון" בככר המדינה. נדחקתי בין ההמונים – משום מה היה יותר צפוף בדרך מאשר בתוך הככר עצמה. לאחר שהתרשמתי מתוך הככר, התחלתי לבצע את מה שבאתי אליו, כלומר מעבר לתמיכה הכללית – לא הבאתי שלט אלא מצלמה וחצובה. תנאי הצילום היו קשים – העמדתי את החצובה על העמודים הקטנים המקיפים את הככר, שמסתבר שלא היו משטח יציב במיוחד; הבניינים היו קרובים מדי; ובכלל הזיזו אותי הרבה בגלל הדוחק.

שוחחתי מעט עם יוצר המיצג של גנדי שמופיע כאן פעמיים (כי הוא זז יחד איתי) – המיצג בנוי ממאות, אם לא אלפי, פקקי בקבוקים בכל מיני טעמים – ציטוט: "שתיתי את כולם". כל הכבוד! (מי שיצר את המיצג מוזמן לפנות אלי ולקבל קרדיט). החלטתי לסיים את הפנורמה כשרואים את מגדלי אקירוב ברקע כאקט של סמליות. לימדו אותנו באולפן 2 ששדרות הציונות בתל אביב מתחילות כשדרות גדולות, הופכות לשביל צר, ומסתיימות במגדלי אקירוב.

אחרי שנה וקצת הזדמן לי שוב להגיע לככר המדינה. המקום היה שקט, נחמד ורגוע, כמו כמעט כל יום בשנה, וירוק ירוק. אז הלכתי למרכז, בין שני עצי הדקל, וצילמתי פנורמת 360 רגילה ורגועה כולל דיוקן עצמי שבמקור היה בתוך הפנורמה אבל כאן החלטתי להוציא אותו החוצה לתמונות הנלוות.

היום (2024) הככר נראית אחרת לגמרי. אתר בנייה לשלושה מגדלי ענק, שאני מחכה בסבלנות שתסתיים בנייתם. אני אוהב לחזור ולצלם מאותו המקום בהפרש של כמה שנים.